לצלמת רוני בן ארי היה חלום לחשוף את עבודות הצילום שלה גם לאנשים עם לקות ראייה ולעיוורים. כשרוני פנתה אלינו עם האתגר הזה, ניסינו למצא פתרונות דומים בעולם. כל שמצאנו היו הבלטות דו ממדיות של ציורים במוזיאונים ופרויקט אחד של שימוש בדפסת תלת ממד. הצילומים עסקו בתיעוד של החיים בקהילת צוענים. הם צבעוניים, מלאי פרטים וטקסטורות. לכן יצרנו סדרת כלי עזר בהם התמקדנו יותר בתחושות המגע, בחמריות השונה של מרכיבי הצילום (הר הזבל עליו יושב הילד), בקופוזיציה (הילדות), ביצירת פרט משמעותי בתמונה (הילד עם "הקלטת"). אני בטוח שלא מצאנו את הנוסחה המנצחת אבל התקדמנו עוד צעד בתחום הנגשת התכנים. אני מצפה לפרויקט הבא לראות לאן יוביל אותנו.